רוונה: בירת הפסיפסים של איטליה עם נקודה ישראלית מרגשת

ברוכים הבאים לרוונה (Ravenna), עיר הפסיפסים האיטלקית והבירה ההיסטורית של האימפריה הרומית המערבית.

רוונה נמצאת במחוז אמיליה-רומאניה בקרבת הים האדריאטי (אליו היא מחוברת בתעלה באורך 11 ק"מ) ובמרחק של שעה נסיעה מסן מרינו, מה שהופך אותה למוקד לטיול יום שמשלב בהצלחה היסטוריה מפוארת, אמנות עוצרת נשימה ואווירה איטלקית שלווה ואותנטית.

למי מתאים לבקר ברוונה?

רוונה מתאימה במיוחד לחובבי היסטוריה ואמנות ולכל מי שמחפש חוויה תרבותית עמוקה, אבל לא רק. מרכז העיר שטוח לחלוטין, נוח להליכה ומוגדר ברובו כאזור ללא מכוניות, כך שביקור פה מתאים גם למשפחות עם ילדים בוגרים, לזוגות בחופשה רומנטית ולמטיילים מבוגרים המחפשים טיול נינוח.

מטיילים ישראלים ויהודים ימצאו ברוונה עניין מיוחד ומרגש, זאת הודות למורשת ההיסטורית החשובה של מלחמת העולם השנייה הנמצאת בקרבת העיר.

ההיסטוריה של רוונה

ההיסטוריה של רוונה ייחודית ושונה מזו של מרבית ערי איטליה, אבל מקורותיה המדויקים לוטים בערפל. מאמינים שההתיישבות המוקדמת באזור התבססה על תילים ואיים קטנים בלב לגונה בדומה לוונציה. בשנת 89 לפני הספירה השתלטו הרומאים על העיר והפכו אותה לנקודה אסטרטגית בולטת.

בסמוך לרוונה ריכז יוליוס קיסר את צבאו בשנת 49 לפני הספירה לפני חציית הרוביקון, כאן הוקם נמל צבאי (נחשב בזמנו לבסיס הצי הרומי השני בגודלו באימפריה) וכאן בנה הקיסר טראיאנוס אמת מים באורך 70 קילומטרים – מה שהזרים מים נקיים לרווחת התושבים והאיץ את צמיחת העיר.

שעתה הגדולה של העיר הגיעה בשנת 402 כאשר הקיסר הונוריוס הפך אותה לבירת האימפריה, זאת הודות למיקומה האסטרטגי שהיה מוקף בביצות וקל להגנה והנמל המתקדם.

לאחר נפילת האימפריה הרומית רוונה הפכה לבירת הממלכה האוסטרוגותית, אך במאה ה-6 נכבשה על ידי האימפריה הביזנטית והפכה לבירת האקסרכיה של רוונה – מרכז השלטון הביזנטי באיטליה.

בימי הביניים קו החוף נסוג והנמל המקומי נסתם, כך שהעיר איבדה את חשיבותה הפוליטית וחזרה להיות עיר שדה שמבוססת על חקלאות.

חילופי השלטון לאורך ההיסטוריה אמנם הותירו בעיר חותם אדריכלי ואמנותי נדיר, אך הודות לכפריות המחודשת רוונה הצליחה לשמור על אופייה הרגוע ועל סגנון איטלקי אותנטי.

כיום העיר מאזנת בין תיירות לחיי השגרה של כ-160,000 תושביה. המרכז ההיסטורי מתפקד כמדרחוב ענק ונטול מכוניות שמלא בחנויות בוטיק ובתי קפה.

הודות להיותה של העיר מישורית כלי התחבורה הפופולרי במקום הוא האופניים, מה שמייתר את הצורך בהשכרת רכב במיוחד במרכז העיר שסגור לתנועת מכוניות.

הנקודה היהודית

בבית הקברות הצבאי ברוונה נמצא הריכוז הגדול בעולם של קברי הבריגדה היהודית, 33 קברים מתוך 927 הקברים במקום.

כולם היו מתנדבים מהיישוב העברי בארץ ישראל שהתגייסו לצבא הבריטי ולחמו נגד הנאצים באירופה. רובם נפלו בקרבות הקשים באזור נהר הסניו באביב 1945, כך שקבריהם מרוכזים יחד הודות לעובדה שהם שירתו באותה יחידה ונפלו באותו קרב.

ההליכה בין המצבות שעליהן חרוט מגן דוד ושמות עבריים היא חוויה מצמררת ומלאת משמעות, זאת הודות לסיפורם שמשלב גבורה והקרבה למען הצלת יהדות אירופה.

האמנות ברוונה

רוונה ידועה כבירת הפסיפסים של איטליה, זאת הודות לשילוב האירוני בין המעמד הפוליטי האדיר שהיה לה ובין החיים הצנועים שלאחריו.

במשך כ-150 שנה שימשה רוונה בירה 3 פעמים ברציפות (בירת האימפריה הרומית המערבית, בירת הממלכה האוסטרוגותית ומרכז השלטון הביזנטי באיטליה), מה שהזרים לעיר הון עתק לעיטור בפסיפסים כדי להפגין כוח ופאר שלטוני.

בתקופה זו פסיפסים היו פסגת האמנות והיוקרה ושימשו כסמל הסטטוס האולטימטיבי, כך שדווקא שקיעתה הכלכלית של רוונה בימי הביניים התגלתה בדיעבד כברכה היסטורית. ברוונה לא היה כסף או צורך לבנות כנסיות ובניינים מחדש, מה ששמר על הפסיפסים המקוריים בשלמותם הנדירה.

מה עושים ברוונה?

ברוונה קיימים שמונה מבנים שהוכרזו כאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו.

בזיליקת סן ויטאלה (Basilica di San Vitale)

זו יצירת המופת המפורסמת ביותר בעיר ואחת הדוגמאות החשובות בעולם לאמנות ביזנטית. שני הפנלים המרכזיים מציגים את הקיסר יוסטיניאנוס הראשון ואת אשתו הקיסרית תאודורה.

מאמינם שבעבר הוצב פה כיסא מקסימיאנוס – כס הבישופות משנהב של מקסימיאנוס, בישוף העיר במאה ה-6. הכס מוצג כיום במוזיאון הארכיבישופי.

המאוזוליאום של גאלא פלקידיה (Mausoleo di Galla Placidia)

המאוזוליאום נמצא בחצר של בזיליקת סן ויטאלה ונחשב לאחד מיצירות האמנות המרתקות באיטליה, זאת בשל היותו אחד המבנים החשובים בעיר מהתקופה הרומית המאוחרת. מבחוץ זהו מבנה קטנטן, אך חלקו הפנימי העליון מעוטר בפסיפסים כולל התקרה, הקשתות והלונטות.

למרות שהמקום נקרא מאוזוליאום ויש בו 3 סקרפוגים עד היום לא יודעים את זהותם. האגדה המקומית טוענת שאלו קבריהם של גאלא פאלקידה ובני משפחתה הקיסרית.

בזיליקת סנט אפולינרה נואובו (Basilica di Sant'Apollinare Nuovo)

כנסייה מהמאה ה-6 שנחשבת לאחת הבודדות שמציגות מחזור סיפורי שלם של הברית החדשה בפסיפס: בצד אחד סצנות מחייו של ישו ובצד השני סצנות מתהלוכת מותו (הפסיון). באחד הפסיפסים נמצא התיאור הוויזואלי הקדום ביותר של הנמל המקומי.

עם הכיבוש הביזנטי של העיר באמצע המאה ה-6 הוסרו מהפסיפסים דמויות שונות, בעיקר של המלך ופמלייתו שהשתייכו לזרם האריאני שאותו הוקיעה הכנסייה ככפירה.

מכיוון שההסרה לא הייתה שלמה עד היום מופיעות בפסיפסים כפות ידיים, אך הדמויות שאליהן הן השתייכו חסרות -מה שיצר את תופעת "הידיים המרחפות".

הבפטיסטריום של נאונה (Battistero Neoniano)

בית הטבילה הזה נבנה בתחילת המאה ה-5, מה שהופך אותו למונומנט השלם העתיק ביותר בעיר. בכיפתו המרכזית מתנוסס פסיפס המציג את הטבלת ישו בנהר הירדן על ידי יוחנן המטביל.

קפלת הארכיבישוף (Cappella Arcivescovile)

קפלה פרטית ואינטימית שנבנתה עבור הבישופים של רוונה בארמון הבישוף. זהו בית התפילה הפרטי היחיד מסוגו ששרד בשלמותו מאותה תקופה, אך רק חלק מהפסיפסים בו שרדו. בכניסה לקפלה נמצא המוזיאון הארכיבישופי ובו כס הארכיבישוף שהוצב כנראה במקור בבזיליקת סן ויטאלה.

אחד הפסיפסים במקום מציג את ישו בשריון של חייל רומי רומס אריה ונחש – שילוב אמנותי יחיד במינו בהיסטוריה של האמנות בתקופה זו. פסיפס זה נחשב לאחד הייצוגים החזותיים הקדומים ביותר של פסוק י"ג בתהילים צ"א: "עַל־שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין".

הבפטיסטריום האריאני (Battistero degli Ariani)

בית טבילה זה נבנה על ידי המלך תיאודוריק עבור הקהילה האריאנית. כיפתו (כמו הבפטיסטריום של נאונה) מציגה גם היא את סצנת ההטבלה, אך משקפת הבדלים תיאולוגיים סגנוניים מרתקים המייצגים את האמונה האריאנית הייחודית של אותה עת.

המאוזוליאום של תיאודוריק (Mausoleo di Teodorico)

קברו של המלך האוסטרוגותי תיאודוריק מהמאה ה-6 עם גג מאבן יחידה במשקל כ-300 טון. המלך אכן נקבר פה, אך עם הפיכת העיר מאריאנית לנוצרית קתולית שרידיו הוצאו מקברו ופוזרו.

האגדה העממית טוענת שנשמתו (ואולי אף גופו) הושלכה ללוע הר געש (הדעות חלוקות בין סטרומבולי לאטנה) כעונש על כפירתו, אך האמת כנראה שונה.

ההשערה ההיסטורית המובילה טוענת ששרידיו הושלכו בביזיון מחוץ למתחם המאוזוליאום (לתעלת מים סמוכה, ביצה, נהר הפו, הים האדריאטי), זאת במטרה למנוע את הפיכת מקום קבורתו החדש למוקד עלייה לרגל עבור תומכיו.

בזיליקת סנט אפולינרה אין קלאסה (Basilica di Sant'Apollinare in Classe)

הכנסייה נמצאת כרבע שעה נסיעה ממרכז העיר באזור הנמל העתיק. הכנסייה כוללת פסיפס עצום וירוק של סנט אפולינרה (הפטרון של רוונה) המוקף בכבשים המסמלות את קהילת המאמינים.

קבר דנטה (Tomba di Dante)

רוונה היא מקום מנוחתו האחרון של דנטה אליגיירי, גדול משוררי איטליה ומחבר הקומדיה האלוהית שאת כתיבתה השלים בעיר.

המאוזוליאום נמצא באזור עירוני המכונה "אזור דנטה", מתחם שנסגר לתנועה בצו עירוני עוד בשנת 1936 כדי שיישאר שקט וישמש כמתחם התייחדות, שלווה וכבוד ליוצר.

טקס מנורת השמן

בכל שנה ביום ראשון השני של חודש ספטמבר מתקיים פה מ-1908 טקס מנורת השמן, זאת במסגרת אירועי Settembre Dantesco לציון יום מותו של דנטה ב-13–14 בספטמבר 1321.

משלחת רשמית מעיריית פירנצה (כולל ראש העיר ונושאי הדגלים בתלבושות רנסאנס מסורתיות) מגיעה אל הקבר עם שמן זית טהור המופק מגבעות טוסקנה.

השמן נמזג אל מנורת תמיד מוזהבת מן המאה ה-18 התלויה מתקרת המאוזוליאום, מה שמסמל מחווה היסטורית סמלית של פיוס בין פירנצה (עיר הולדתו שגירשה את דנטה ב-1302 וגזרה עליו הוצאה להורג בשריפה) ועיר מותו (רוונה).

הקריפטה המוצפת של בזיליקת סן פרנצ'סקו (Basilica di San Francesco)

קריפטה מהמאה ה-9 עם רצפת פסיפס שנמצאת בסמוך לקבר דנטה. הקריפטה הוצפה עם השנים במי תהום והפכה לבריכה צלולה שבה שוחים דגי זהב. הצצה לתוך המים מתאפשרת באמצעות הפקדת מטבע של 1–2 אירו להדלקת האור, מה שיוצר חוויה מיוחדת במינה.

מוזיאון דנטה ובית דנטה

מוזיאון דנטה נפתח בקרבת הקבר ב-1921 וכולל פריטים הקשורים לדנטה. למשל:

• מוצגים היסטוריים נדירים: ארון העץ המקורי שבו החביאו הנזירים הפרנציסקנים את שרידיו ב-1677 למניעת לקיחתם לפירנצה, תיבת העץ שבה נמצאו העצמות במקרה במהלך עבודות שיפוץ ב-1865 ועוד.
• מוצגי הנצחה: מהדורות דפוס מוקדמות ונדירות של הקומדיה האלוהית, מסכות מוות של דנטה ולוחות זיכרון.

במוזיאון תשעה חללים נושאיים שמלווים את שלושת חלקי הקומדיה האלוהית ומשלבים סאונד, תאורה ווידאו להוכחת הקשר בין שנות גלותו של דנטה לבין האתרים והפסיפסים של רוונה.

במתחם המוזיאון נפתח ב-2021 בית דנטה, חלל תצוגה ומחקר רב-תחומי שכולל 2 אגפים מרכזיים:

• האוסף הדנטיאני של מוזיאון האופיצי: יצירות אמנות מקוריות וציורים מתקופות שונות המציגים את דמותו של דנטה וסצנות מהקומדיה האלוהית.
• חדר העיצוב: פריטים מודרניים וחפצי תרבות המדגישים את השפעתו העולמית של דנטה על התרבות הפופולרית, הספרות והאמנות החזותית.

ליצירת קשר

• מיקום
• אתר אינטרנט
• טלפון: 39-0544215676
• שעות פתיחה: כל יום מלבד יום שני בשעות 10:00-16:30
• עלות כניסה: מבוגר – 7 אירו; קבוצות מעל 10 אנשים וילדים עד גיל 14 – 5 אירו; ילדים, נכים, מורי דרך ועיתונאים – חינם. הכניסה למתחם הקבר אינה כרוכה בתשלום.

מידע שימושי למבקר ברוונה

כרטיס משולב

הכרטיס המשולב (Opera di Religione della Diocesi di Ravenna) מאפשר כניסה ל-5 מהאתרים המרכזיים: סן ויטאלה, גאלא פלקידיה, סנט אפולינרה נואובו, הבפטיסטריום של נאונה וקפלת הארכיבישוף.

חובה לתאם מראש חלון זמן לביקור במאוזוליאום של גאלא פלקידיה, זאת עקב עומס המבקרים ומגבלת המקום. הכניסה לשאר אתרי אונסק"ו כרוכה בתשלום מקסימלי של כ-5 אירו.

חניה

מרכז העיר העתיקה מוגדר כאזור ZTL (תנועה מוגבלת). מומלץ לחנות בתשלום בחניונים המוסדרים התוחמים את העיר העתיקה.

מה ואיפה אוכלים ברוונה?

המטבח ברוונה נשען על המסורת המפוארת של מחוז אמיליה-רומאניה: פיאדינה עם גבינת סקוואקרונה המקומית ומנות מסורתיות כמו קפלטי ופסטלי אין ברודו – אטריות ייחודיות המוגשות בציר מרק.

מומלץ ללוות את הארוחה עם יין סנג'ובזה די רומאניה המקומי.

לינה באזור רוונה: מלונות ואירוח כפרי

רוב התיירים מגיעים לרוונה לטיול יום, אך שהיית לילה בעיר מאפשרת לחוות את הקסם המקומי במקסימום.

בתוך העיר יש מלונות מודרניים (למשל Palazzo Bezzi ו-NH Ravenna), אך מחוצה לה יש חוות חקלאיות (למשל זאת) שמאפשרות חופשה עם שקט מופתי ואוכל אורגני, כך שהן מהוות בסיס יציאה נוח לטיולי כוכב במחוז אמיליה-רומאניה.

מתי כדאי להגיע לרוונה?

העונות המומלצות ביותר לביקור ברוונה הן עונות המעבר: האביב (אפריל עד יוני) והסתיו (ספטמבר ואוקטובר). מזג האוויר נעים מאוד, כך שקל להסתובב בעיר ולבקר באטרקציות.

חודשי הקיץ (יולי-אוגוסט) עשויים להיות חמים ולחים למדי, אך הם אופציה מצוינת לטיול שכולל חופשת בטן-גב בחופי הים האדריאטי הסמוכים.

איך מגיעים אל רוונה?

רוונה קלה מאוד להגעה מסן מרינו. המרחק הוא כ-80 ק"מ והנסיעה אורכת כשעה ורבע.

הגעה בתחבורה ציבורית

אפשר להגיע לרוונה בקלות גם ללא רכב מסן מרינו, זאת באמצעות שילוב של אוטובוס ורכבת:

נסיעה של כ-50 דקות באוטובוס מסן מרינו לתחנת הרכבת ברימיני ומשם כשעה ברכבת לרוונה. תחנת הרכבת ברוונה קרובה מאוד לעיר העתיקה, כך שניתן להתחיל את הסיור הרגלי בין הפסיפסים מיד עם היציאה מהתחנה.

פורסם ב:

• מסביב לסן מרינו